<h1>רבינו יהונתן מלוניל — ביצה</h1>
<h2>דף כז:</h2>
[ביצה י"ד ע"ב] משלחין כלים בין תפורין וכו', כלים בגדים לצורך המועד ומפרש בגמרא תפורין חזו למלבש שאינן תפורין נמי חזי לאיכסויי כשישן על מטתו ביום וכלים שיש בהן כלאים מיירי בקשין בבגד קשה כמו נמטה הנעשה מצמר קשה מאד שאין דרכן לחמם אדם אלא עושין ממנו כמין מחצלות שיושבין עליהם בקרקע.
[ביצה י"ד ע"ב] וכי תימא חזו למימך עליהו, לישן עליהם. וכתיב [ויקרא י"ט] לא יעלה עליך, אבל תחתיו מותר. בוילון, יריעה החוצצת בין החדר והבית. מפני מה אמרו וילון טמא, כלומר שמקבל טומאה אם יגע בו טמא מת או שרץ וצריכה טבילה ולמה לא עשאוהו כאחד מחיצות הבית שאינן מקבלות טומאה. מפני שהשמש מתחמם כנגדו, מתעטף בשולי היריעה כשיש לו קור לפיכך יש תורת כלי עליו וכיון דמתחממין כנגדו אסור לעשותו מכלאים שמא יטעה בו השמש.
[ביצה ט"ו ע"א] אלא לעולם מיירי שיישן עליו ודקא קשיא לך הא מתהני מכלאים בקשין מיירי בבגדים קשין שאין מחממין האדם ומותר לשכב עליהם אע"פ שמגינין עליו מן הקור. נמטא, לבד שקורין פלטרי בלע"ז. גמדא, קשה כמו [פסחים קי"א ע"א] גמוד מסאנא נכווצו וכל דבר שהוא כווץ נעשה קשה. דנרש, מקום. שריא, לשכיבה דאינו מחמם כלל אלא מגין מן הצנה שאינה נכנסת בתוכו. ערדלים, בתשובת הגאונים שרגילין ללבשן תחת מנעליהן ולובשין עליהן עור של תישים מעובדים ותחת קרקע הרגל וכנגד העקב יש שעושין אותן של צמר וקורין אותן נמטי. ערדליין אין בהן משום כלאיים משום דקשים הם. צררי דפשיטי, בגד של כלאים שצרורין בו מעות מותר לתתו בחיקו שהמעות מקשין אותו ואינו מחמם. דביזרוני, שצרורין בו זרעים. [נדה ס"א ע"ב] בגד שאבד בו כלאים, כלומר שנארג בו חוט אחד של פשתן ואינו ניכר בו שאם היה הכלאים [ניכר] היה מותר למכרו לגוי שהרי יהיה נזהר ישראל שלא ירצה לקנותו מפני הכלאים שנראה בו. ולא יעשה ממנו מרדעת לחמור, אע"פ שהחמור רוב השנה עשוי להטעין עליו (משואי) [משאוי] ולא לרכיבת אדם אפילו הכי אסור שמא ירכב עליו אי נמי שמא יקרע לו כסותו ויקח מן המרדעת ויתפרנו בכסותו אבל אם יהיה ניכר בו כלאים יהיה זריז שלא ירכב עליו ולא יעשנו... ממנו. אבל נעשה תכריכין למת, שהרי הם אסורים בהנאה ושוב לא יתפרנו בכסותו ומשום לועג לרש ליכא דהא אינו ניכר ואין למת בשת בזה שהוא חפשי מן המצוות. צובעו ומותר דעמרא וכיתנא לא סליק בהו ציבעא בהדי הדדי, ויכיר מקום הפשתן שאינו צבוע היטב היטב ויטלנו משם ואם לא יכיר אמרינן מינתר נתר כלומר כבר נשר משם או ניתק משם אותו החוט. עד שיהא שוע, נכרך ונדבק במסרק שיש לו שינים של ברזל שנשאר כל מה שיש ממנה קשה (דשני) [בשיני] המסרק. וטווי, שיהיה נטווה כדין טווי בכישור. ונוז, שיהיה כפול החוט לשנים וכשיהיה חוט של פשתן עשוי בשלש מלאכות אלה וכן חוט של צמר מתוקן בשלש מלאכות אלה בפני עצמו אם יחברם יחד שיארוג אותם יחד או יקשרם יחד בקשר חזק הוו כלאים דאורייתא אבל אם יחסר מאחד מן החוטים מלאכה אחת מאלו השלש הנזכרות לא הוו כלאים דאורייתא (ולא) [אלא] דרבנן וכל גלימות שבעולם ובגדי פשתן אינן החוטין שזורין כלומר כפולים מאחד לשנים נמצא שהן כל[א]ים דרבנן. והאי כיון דנתקיה, שמשך אותו החוט והוציא אותו כל מה שיכול ואינו יודע בבירור שנשאר ממנו שם קצת מותר ללבשו.
